קובטי נ' יוניון מוטורס בע"מ

פסק דין

1.הונחה בפניי תובענת התובעת נגד הנתבעת למתן צו עשה. נטען כי ביום 7.5.13 נפגעה התובעת, עם בני משפחתה, בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב מספר 75-599-63 (להלן – "הרכב הנ"ל"). הרכב הנ"ל ניזוק באורח קשה כנטען. נטען כי התובעת הוכתה בתדהמה לנוכח העובדה שלמרות מעורבותו של הרכב הנ"ל בתאונה לא נפתחו כריות האוויר, וכך נשקפה סכנה לחייהם של משתמשי הרכב הנ"ל. בפועל כתוצאה מחשש זה עד היום נמנעת התובעת מלנהוג ברכב הנ"ל.

2.התובעת, כך נטען, פנתה אל הנתבעת ומסרה לה אודות התקלה החמורה. ביום 4.7.13 היא דרשה מן הנתבעת כי תמציא לעיונה ממצאי בדיקה של עובדי הנתבעת, בעקבות התלונה האמורה. משבקשתה סורבה הוגשה התובענה שבפניי.

3.הנתבעת עתרה לסילוק התובענה על הסף. עיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובת ב"כ התובעת והחלטתי להיענות לבקשה.

4.אכן בדעתי לדחות את טענתה של הנתבעת המייחסת לתובעת את המניע הנרמז לבקשתה. לשיטתה, ייתכן והרכב הנ"ל לא היה מבוטח בביטוח מקיף ועל כן אין בידי התובעת להיפרע נזקי הרכוש שנגרמו לו, ומשום כך היא תרה אחר כיס עמוק אחר כלשהו, בדמות הנתבעת. מתגובת ב"כ התובעת שוכנעתי כי לסברה זו אין כל בסיס.

5.מנגד אין כל מענה ענייני בתשובת ב"כ התובעת לטענתה הנכוחה של הנתבעת על פיה בדין הישראלי אין בנמצא הליך עצמאי של גילוי מסמכים. הלכה זו נוצקה ב-ע"א 358/88 דוד בלס נ' בנק דיסקונט בע"מ (במאגרי "נבו"), שם דחה בית המשפט את האפשרות לעתור לגילוי מסמכים מיריב פרוספקטיבי על מנת לשקול אם המידע שיתקבל יצדיק הגשת תביעה כנגדו. כב' השופט לוין הורה כי "דין המערערים במקרה שלפנינו אינו שונה מדין מבקש פלוני המבקש לקבל גילוי מסמכים מיריב פרוספקטיבי על מנת לשקול אם המידע שיקבל מצדיק הגשת תביעה שכנגדו. קיימות שיטות משפט שבהן מוכרת דרך דיונית כאמור, ראה, למשל, באנגליה סעיף 33(1) ל- 1981, supreme court act אך דרך דיונית כזאת אינה קיימת בישראל; אמנם הנהגתה נשקלה בשעתו בועדה המייעצת לדיון אזרחי בראשותו של השופט עציוני, אך הוחלט שאין היא מתאימה לתנאי הארץ ותושביה. אכן אם המבקשים יגישו תובענה נגד המשיב לביטול ההסכם יוכלו לקבל את מבוקשם בגדרה על דרך צו לגילוי מסמכים"(סעיף 2).

6.הלכה זו חזרה ונשנתה בשורה של הכרעות של בתי המשפט המחוזיים.

וכך, כב' השופטת רונן ב-ה"פ ת"א 817/04 עו"ד אביטל שלמה נ' בנק ירושלים סניף באר שבע (במאגרי "נבו") הבהירה שעסקינן ב"הלכה רחבה שנפסקה באותו עניין לגבי זכותו של תובע פרוספקטיבי לקבל גילוי מסמכים לצורך שקילת הגשת תביעה" (סעיף 9). היא קבעה כי "ביהמ"ש העליון חזר על ההלכה שנקבעה בפס"ד בלס גם בפס"ד מאוחר יותר - בע"פ 7528/95 פינחס הלל נ. מדינת ישראל פ"ד נ(3) 89, שם ביקשו בני משפחת נרצח לעיין בחוות דעת פסיכיאטרית ביחס לנאשם ברצח. בית המשפט (כב' השופט גולדברג) קבע שם: 'לא למותר להוסיף, כי האפשרות לבקש צו גילוי מסמכים לפני הגשת תובענה, כדי שיהא בידי המבקש להחליט אם יש מקום להגשתה, אינה קיימת בישראל'" (סעיף 11). היא הוסיפה והטעימה, לטעמה, כי "קיים היגיון בהלכה הנ"ל של בית המשפט העליון. כך, גילוי מסמכים במסגרת הליך משפטי קיים, הוא הליך עם כללים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי ובפסיקה על פיהם" (סעיף 12).

וכך הורה אף כב' רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב אבי זמיר ב-ת.א.(ת"א) 1347/06 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יובל אברהם (במאגרי "נבו"). תוך שהוא מאמץ את פסק דינה של השופטת רונן הנ"ל, ותוך הסתמכות על אסמכתאות נוספות, הוא מסכם ש"סעד של קבלת מסמכים, כפי שהוא מופיע במתכונתה הנוכחית של התביעה, אינו יכול להתקיים באופן עצמאי" (עמ' 2).

7.אכן, והדבר הרי נרמז בפסק דינו של השופט לוין בפרשת בלס הנ"ל, "קיימות שיטות משפט שבהן מוכרת דרך דיונית כאמור" (שם). ניתן אף להצביע על רציונאל אפשרי המונע הגשת תביעות סרק, אם כתוצאה מעיון במסמכים כאמור, הדבר יימנע. ואולם ההלכה הנוהגת בישראל, כמבואר, מונעת זאת. אכן, דרך משל, אם תבחר התובעת להגיש תובענת נזיקין נגד הנתבעת, למשל בגין העלויות שנגרמו לה בגין הימנעותה מלהשתמש ולנהוג ברכב הנ"ל, אז, אך רק אז, מן הסתם תהיה לגיטימית עתירתה לגילוי מסמכים.

8.לפיכך הנני נענה לבקשה ומסלק התביעה על הסף.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

9.המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: